רקע עובדתי

אדם חתם על הסכם למכירת חלקת קרקע בראש העין בשנת 2001, אך לא דיווח על העסקה לרשויות המס. לאחר הליך משפטי ארוך, דווחה העסקה בשנת 2012, כ-11 שנים לאחר מועד חתימת העסקה. בשל האיחור בדיווח הוטלו על המוכר קנסות כבדים בגין אי הצהרה במועד בסכום כולל של כ-1,000,000 ש"ח. לאחר שפנו יורשיו של המוכר לרשויות המס בבקשה לביטול הקנסות, הסכימו רשויות המס להפחית את הקנס במחצית, והוא הועמד על סך של כ-500,000 ש"ח. היורשים הגישו ערר על החלטה זו.

טענות הצדדים

לטענת הנישומים, עסקת המכירה כלל לא היתה בתוקף ולכן לכאורה לא חלה עליהם חובת דיווח בגינה. טענה נוספת שהעלו יורשיו של המוכר, לאחר שהלך לעולמו, מתבססת על ההנחה לפיה הקנס הינו סנקציה בעלת אופי עונשי, ולכן, בהתאם לדין הפלילי (לפיו הליכים פליליים מופסקים לאחר פטירתו של נאשם), אין להטיל את הקנסות על יורשיו של המוכר. עוד טענו היורשים כי הקנסות שהוטלו בשנת 2012 במועד הדיווח על העסקה, חושבו לפי שיעור של 1.5% מסכום המסים בהם היה חייב המוכר במועד המכירה, וזאת בהתאם לשיטת חישוב ישנה. במסגרת תיקון לחוק שבוצע בשנת 2011, נקבעה מתכונת אחרת לחישוב הקנס (260 ש"ח לכל שבועיים איחור ברוב במקרים), המביאה במקרה זה לשיעור נמוך יותר של קנסות. לכן, לטענת היורשים, יש לחשב את הקנס לפי המתכונת החדשה לאחר התיקון לחוק.

רשויות המס טענו מנגד כי עסקת המכירה היתה בתוקף ולכן חלה בגינה חובת דיווח עוד בשנת 2001, וכי לפי קביעת בית המשפט המחוזי פעולותיו של המוכר והצד השני לעסקה נעשו בנסיון "להונות את שלטונות המס". עוד נטען מצד רשות המסים, שהקנס בגין אי ההצהרה הוא קנס אזרחי באופיו ולא פלילי כפי שנטען על ידי יורשיו של המוכר, ולכן ניתן להטילו גם על יורשיו.

הכרעת בית המשפט

סמכותו של בית המשפט להתערב בהחלטת רשות המסים במקרים מסוג זה ולהורות על הקטנה או הפחתה של קנס, תיעשה רק במקרים חריגים בהם החלטת רשות המסים נעשתה בחריגה מסמכות, כשהיא נגועה בחוסר סבירות קיצוני או שיש בה פגיעה בכללי צדק טבעי.

לעניין הטענה כי הקנסות מהווים סנקציה בעלת אופי עונשי, קובע בית המשפט כי למרות שיש בקנס מימד עונשי מסוים, הרי שאין בכך כדי לשנות את אופיו כקנס אזרחי ולכן טענה זו לא התקבלה.

לאחר שבית המשפט דחה את מרבית טענות יורשיו של המוכר מטעמים שונים ולמרות הביקורת על התנהלותם הבעייתית של המוכר ויורשיו, הגיע בית המשפט להכרעה כי יש לקבל את העתירה בחלקה, וזאת בעיקר מטעמים של חוסר סבירות ומשיקולי צדק. בית המשפט קובע כי רשות המסים טעתה בכך שלא לקחה בחשבון את העובדה שהאחראי הראשון לאיחור בדיווח אינו בין החיים. כמו כן, יש להתחשב בשינוי שחל במנגנון החישוב של הקנס במסגרת תיקון מס' 70, וההשלכות שלו על המקרה הנוכחי.

לאור האמור החליט בית המשפט להורות על הפחתת הקנס לסך של 250,000 ש"ח.

סיכום

מפסק הדין וכן מההליכים שקדמו לו, ניתן בראש ובראשונה ללמוד על החשיבות הגבוהה של הגשת דיווח על עסקה במקרקעין במועד, לצד הקושי הרב בהפחתת או ביטול קנסות לאחר מעשה. מאידך, מציג בית המשפט גישה מאוזנת יחסית במקרה זה, בה נלקחים בחשבון גם שיקולי צדק.

כידוע, עסקה במקרקעין מחויבת בדיווח לרשויות המס בתוך 30 יום לכל המאוחר ממועד חתימת העסקה. החשיבות שבדיווח העסקה במועד עצומה – הן מבחינה מהותית והן, כפי שנלמד ממקרה זה ורבים אחרים, על מנת להימנע מקנסות, ריביות, והליכי גביה על ידי רשויות המס. את הדיווח יכול להגיש כל צד לעסקה, גם אם אינו מיוצג, אולם נדרש נסיון בהגשת הדיווח וחשוב מכך – נדרשת בקיאות בעריכת השומה (מס שבח או מס רכישה) בצורה הנכונה והמיטיבה ביותר עם הנישום. כמו כן, עורכי דין הרשומים כמייצגים במערכת מיסוי מקרקעין מגישים את הדיווח בצורה מקוונת בממשק ישיר לרשויות המס ונמצאים בקשר ישיר מול הפקיד המטפל. בימים אלה בוחנת רשות המסים אפשרות לקיצור מועד הדיווח עד 10 ימים ממועד חתימת העסקה, על מנת להשוות את המצב בישראל למצב במדינות ה-OECD המתקדמות.

ו"ע 60830-11-17 אריה נ' מנהל מיסוי מקרקעין מרכז (מיום 3.11.2019)

* האמור לעיל הינו סקירה תמציתית של עיקרי הדברים ואינו מתיימר להוות תחליף ליעוץ משפטי. בטרם נקיטת פעולה משפטית כלשהי מומלץ להיעזר בשירותיו של מומחה משפטי בתחום ו/או יועץ מס.

‍